"אולי תחזור לכתוב?" / אני הולך

״אולי תחזור לכתוב?״ שאלה אותי ידידה שלי לא מזמן.
״מה בבלוג וזה? ונראה לך שיקראו?״ שאלתי.
״כן, התגעגענו. הגיע הזמן לחזור לעצמך״ ענתה.
״אוקי, כנראה שבאמת הגיע הזמן״.

כבר הרבה זמן שאני רוצה לחזור לכתוב. לחזור לפרוק את המחשבות, לרוקן את הכל ובעיקר להתחבר לעצמי מחדש. את האמת שזה לא פשוט בכלל. עברו יותר משנתיים וחצי מאז הפוסט האחרון, ועברתי כל כך הרבה מאז ולפעמים נדמה שהאדם שכתב את כל צירופי המילים בבלוג זה בכלל מישהו אחר.

אם להיות כנה אפשר לומר שאני פשוט מאוכזב. מאז אותו פוסט אחרון מלווה איתי התחושה שאכזבתי. אתכם, את מי שקרא פה בשקיקה כל פוסט (היו בערך שניים כאלה), את המשפחה, החברים (נשארו לי כאלה?), הפסיכולוג לשעבר שהחליט שאני מקרה אבוד ובעיקר את עצמי. עברתי בזמנו תהליך מטורף, שינוי אמיתי באורח חיים, חיצונית ופנימית וברגע אחד הכל נעצר.

לפעמים חלומות מתנפצים

נכנסתי לתוך רכבת הרים שדוהרת במאתיים קמ״ש. לעיתים הובלתי אותה בקרונות הראשונים, לפעמים נסעתי בתוכה והסתכלתי על הנוף ולעיתים היא פשוט דרסה אותי הלוך ושוב ושוב ושוב. הגשמתי חלום שבסופו של דבר התנפץ לי לרסיסים, ולקח איתו הרבה מעצמי.

אי שם באזור ינואר שנה שעברה ביקשתי רק דבר אחד. שהעולם יעצור לרגע, שאוכל להוריד הילוך ולנשום. חודשיים אחר כך הוא באמת נעצר. רק אני המשכתי לנוע ולנוע. באמת שלא תכננתי שכך הכל יהיה, לא דיברתי עם הסינים, לא מכיר אף אחד במשרד הבריאות ובטח שאין לי קשר לסיגל סדצקי (וחבל). אני לא חושב שהשנה האחרונה הייתה נפלאה בשום צורה, אבל עבורי היא הייתה משמעותית מאוד, והחלטתי שלמרות הכל הגיע הזמן לשים את עצמי שוב במקום הראשון. אז אני הולך.

לקח לי זמן, וקרו המון דברים בדרך (חלקם טובים, חלקם לא מאחל לשונאים שלי), אבל החלטתי לרדת מהרכבת. לחזור לקחת שליטה בחזרה על עצמי, לעצור את הטירוף, הלחץ, להפסיק עם הלילות ללא שינה ולנסות להתחבר שוב מחדש.

שלוש שנים

מארק צוקרברג הזכיר לי שהיום לפני שלוש שנים פתחתי את הבלוג, אז נכנסתי לקרוא את כל התגובות שהיו לפוסט היציאה שלי לאוויר העולם. בשניה אחת הלב שלי צנח ונצבט. אני מנסה כבר תקופה ארוכה לחבר משפטים שלמים. כותב ומוחק, ובעיקר מתאכזב. שוב, ושוב ושוב.

אבל הפעם אני מנסה באמת לחזור. לכתיבה, לדרך חיים שזנחתי, לחברים שנעלמו, או יותר נכון שאני הוצאתי מחיי בלית ברירה כי לא באמת הצלחתי לשלב משהו נוסף חוץ מהעבודה, לחזור לכושר, לאימונים, למשקל, לכאן ועכשיו, ובעיקר אליי. כי קצת התגעגעתי.

מקווה שגם אתם.