"מה זה? לאן נעלמת?" שאל אותי אחד מאנשי המדרגות באימון האחרון."אני בגמילה מהכושר, רץ בחוץ רק בשני ושישי" עניתי תוך כדי שאני מתנשף."לא רואים אותך מספיק, לא שומעים אותך. אתה חסר" אמר וירד לכיוון הטיילת."באמת מרגיש חסר". חשבתי לעצמי והמשכתי…
Leave a Commentתגית: נוכחות בחיים
"אני מרגיש שאני משתגע". אמרתי לנפשולוג בשיחת סיכום החגים שלנו. "אתה לא, אבל זה בהחלט מצב מתסכל ומעצבן נורא". הוא ענה לי."אחרי החודש הזה אף אחד כבר לא מדבר איתי יותר, כולם התרחקו". הצהרתי בלב גלוי."אתה לא מסוגל להיות ליד…
Leave a Comment
״שאלוהים יעזור לי״. זרקתי לחלל החדר אצל הנפשולוג באחת הפגישות האחרונות. ״לא, עמית יעזור לי. בעיקר״. הוא ענה לי בנחרצות.״אני מנסה״. הגבתי בנחרצות לא פחות.״אתה צריך לעשות קצת יותר. כי במבחן התוצאה.. פחות״. וסיכם את הנושא. ובכן, הגענו לרגע. או יותר…
Leave a Comment
"אתה יודע מה אתה צריך?" שאלה אותי סבתא בטלפון לא מזמן."הלוואי וידעתי" עניתי."אתה צריך להילחם כמו סבתא. ולא לוותר" ענתה.פייר? צודקת. אוקי. אז בחרתי בחיים. לא עוד מלחמה. עכשיו מה? איך מתקדמים מכאן? או יותר נכון, איך לא עושים צעד…
Leave a Comment
"לדעתי יש לך חרדת מוות". כתבה לי חברה טובה בווצאפ לא מזמן."בדיוק הפוך. אין לי חרדת מוות בכלל, יש לי פחד מהחיים עצמם. למות זה החלק הקל, להגיע, ואני לא רוצה לעשות את הדרך, שזה לבחור לחיות ולהתמודד". עניתי."אז אולי…
Leave a Comment
כבר הרבה זמן שאני רוצה לחזור לכתוב. לחזור לפרוק את המחשבות, לרוקן את הכל ובעיקר להתחבר לעצמי מחדש.
7 Comments
״אני רוצה להעלות נושא חדש לדיון״ אמרתי לפסיכולוג בפגישתנו האחרונה. ״כולי אוזן והתרגשות״ ענה, ועיניו נצצו. ״יש לי תיאוריה שפיתחתי עם השנים. היא התחילה בילדות וקשורה לדמויות משניות״ התחלתי לספר. ״הבנתי, על הילדות תדבר בבקשה עם הפסיכולוג שלך״ ענה. תמיד…
1 Comment