״נו אז איך עבר עליך היום הראשון בעבודה החדשה?״ שאלה אותי חברה טובה בטלפון.
״וואו. מאיפה מתחילים?״ עניתי בקול מותש אך מרוצה.
״אולי תנסה מההתחלה? זה הכי טוב״ אמרה.
אין דבר יותר מלחיץ מהתחלות חדשות. נכון, זה גם מרגש, עושה פרפרים, מרתק אבל בואו לא ניתמם. זה מפחיד. אבל ממש.
אתמול היה היום הראשון בעבודה החדשה. באקט סימבולי ומטורף עליתי במעלית עם אחד מאלילי נעוריי. הוא הסיבה שרציתי לעבוד בתחום התרבות, התקשורת, המדיה והנה משומקום הוא הגיח ועשה לי את הסיפתח בדרך החדשה. מרוב לחץ לא הצלחתי לפתוח את הפה. תכלס את מה שהיה לי להגיד לו כבר אמרתי באחת ממסיבות העיתונאים במסגרת העבודה הקודמת. אז הרגשתי שסגרתי מעגל, אתמול הוא פתח לי אחד חדש.
שלום מנומס
הגעתי חצי שעה קודם. גם כי אני משתדל תמיד להקדים את זמני ולהגיע מוקדם למקומות, וגם כי רציתי לבחון את האוטובוס החדש לרמת החי״ל. פסעתי במסדרונות הריקים, התבוננתי במסרים שקפצו מהקירות, מאלבומי הזהב של מיטב אמני ארצנו ונעמדתי במטבח. אמרתי שלום מנומס לאנשים שעברו ואפילו ניהלתי שיחת היכרות חביבה עם אחד מהעובדים. ״תרגיש בנוח, אתה כבר פה, חלק משלנו עכשיו״.
אחרי שטיפלתי בענייני לוגיסטיקה שקשורים למשלוח סורר שלא הגיע אלי בזמן הבטלה, פגשתי את מי שמחליף אותו בתפקיד. בן אדם נחמד ברמות, וייבים טובים ואיש מקצוע שמבין עניין. איזה מזל שהוא כזה. התחלנו להיכנס לעניינים. מלא מידע, אנשים להכיר, ספקים, נתונים, אנשי קשר בווצאפ, הרשאות, ים עדכונים בפרק זמן קצר. וואו.
אחרי כמה זמן התחלתי בתהליך הקליטה עם מי שאחראית גם על המשאבי אנוש. הבחורה הכי אנרגטית וגוד וייבז בסיטונאות שפגשתי. אחרי תרשים עם מבנה החברה, הסבר על האנשים בתפקידים השונים ומילוי פרטים אישיים בטפסים עברנו בין המשרדים להיכרות שטחית עם כל העובדים. מראש הזהרתי שאין מצב שאזכור את השמות של כולם, יקח לי זמן והצעתי שכולנו נלך עם תגי הפקה.
זה היה מביך. אין לי מילה אחרת לתאר את זה. כולם בוחנים אותך מכף רגל ועד ראש, הפרצופים לא יכולים לשקר ורואים בדיוק מי מרוצה, מי קצת פחות, למי אתה בא בטוב ומי סתם אנטיפת. ניסיתי לחבר פרצופים לקוביות בתרשים, וגם לנסות לזכור באיזה חלק של המסדרון המשרד שלי. באיזשהו שלב הייתי צריך ללכת להביא את תעודת הזהות שלי להנהלת חשבונות וקצת הלכתי לאיבוד בדרך.
מוצף רגשית
היום עבר סבבה לגמרי. אחרי הקליטה, ההסברים וקצת לוגיסטיקה המשכנו בחפיפה. מלא דברים חדשים וגם הרבה מוכרים שקצת זרקו אותי אחורה, לדברים שהתעסקתי בהם בעבר. הרבה מאוד מידע לקלוט והראש טרוד במיליון מחשבות. נאבק בין הרצון להוכיח לבין הצורך בלנשום.
חזרתי הביתה מוצף רגשית. גם בגלל שלא ישנתי כמו שצריך מהרגע שהודיעו לי שהתקבלתי, וגם כי ניסיתי לספוג את כל מה שעברתי כל היום. הכנתי אוכל בקופסאות לשאר השבוע, סידרתי קצת את הדירה, הכנתי ארוחת ערב והלכתי לקרוא קצת חומרים מקצועיים כדי לחזור לעניינים. בכל זאת חצי שנה של התנתקות מהחיים.
בתור בן אדם שלא חובב יותר מידי שינויים, אפשר לומר שצלחתי בהצלחה את היום הראשון. לא היו דמעות, משברים או רצון לחזור לישון. מחכה כבר לרגע שאשלוט בחומר, שלא אצטרך לזכור מה השם של מי שעומד מולי, שאזכור את כל הדברים הקטנים וגם בעיקר מחכה לשינויים הגדולים. כי אם את עצמי הצלחתי, הכל אפשרי.
תן להם בראש!!!
אני הכי שמחה בעולם שזה כך. גוד וויבז זה שמך השני, אי אפשר שלא למות עליך
מחכה לעדכונים נוספים.
בהצלחה נשמה