״יש לי דילמה״. אמרתי לבת דודה שלי ברכב בדרך לביקור משפחתי ברמת גן.
״יש לי הרגשה שכבר דיברנו עליה השבוע״ ענתה לי במבט מחויך.
״לא לא, דילמה חדשה מהניילון״ השבתי וחזרתי לחשוב.
כל החיים אני מתלבט. תמיד נמצא בין כמה אפשרויות וחי ביניהן. בין עכשיו לאחר כך, בין לקום או להישאר לישון, בין להמשיך הלאה או פשוט לוותר. ככל שעוברים הימים נוספות התלבטויות ודילמות חדשות. לפעמים הן אוכלות את הראש, לפעמים לא נותנות לישון, ולפעמים הן גורמות ללחצים איומים בבית החזה.
אני לא כל כך מצליח להבין למה אני מתקשה לבחור בחיים. למה תמיד צריך לשקול את כל האפשרויות, לבחון כל אחת לעומק, ולא ממש סומך על האינטואיציות שלי. ממה הפחד הגדול? מאובדן שליטה על הסיטואציה? חוסר יכולת לתפקד? אולי מהכל ביחד.
גם אם בוחר בדרך מסוימת, או בבחירה כלשהי, תמיד נראה שעדיף היה אם הייתי מחליט ההפך. כאילו הדשא של השכן יותר ירוק, רק שבמקרה הזה השכן הוא אני. למה כל כך קשה לי לבחור וללכת עם הבחירה עד הסוף? בלי חרטות, פחד או חשש שבחרתי לא נכון?
לבחור לא לבחור
לפעמים הדילמות תוקעות אותי במקום. אני כבר שבועיים וקצת מתלבט במשהו שקשור לבלוג, ומרוב לבטים לא עושה כלום ולא מתקדם. יש כל כך הרבה אפשרויות בחירה, כל כך הרבה אופציות, ולכל אחת יש יתרונות וחסרונות. ואני לא יודע מה לעשות. אולי בחרתי לא לבחור? זו גם החלטה מסוימת.
כל שינוי קטן גורר אחריו שלל התלבטויות חדשות. מה לעשות? איך להתנהג? לבחור בדרך הזאת או השניה? לפעמים הדילמות גם מחזירות אותי לנקודת ההתחלה. הדיאטנית שלי שינתה לי בשבוע שעבר שוב את התפריט. ביקשה שאוריד את מינון זרעי הצ'יה לתקופה ואעבור לפשתן. החלטה קטנה שקצת הפכה לי את העולם ביומיים האחרונים. כדי ליהנות משלל ערכיו התזונתיים, צריך לטחון את הפשתן ולא לקנות אותו טחון מראש, כלומר אני צריך לקנות מטחנה. והנה רכבת הדילמות יצאה מהתחנה. לקנות מטחנת תבלינים או לרכוש כבר שייקר מקצועי שאוכל בעזרתו להכין שייקים ועל הדרך לטחון את הזרעים? גם וגם? מה עדיף? ואם לקנות בלנדר אז איזה דגם? כמה וואט? ואיפה? ולמה? ומאיזה כסף עכשיו לעזאזל?
החלטתי להיעזר בחוכמת ההמונים, לדעתי לראשונה בחיי, כדי להקל על תהליך ההתלבטות. פרסמתי סטטוס נואש בפייסבוק וביקשתי את עצת חברי הווירטואליים (וחלקם אמתיים לגמרי) שיעזרו לי לקבל החלטה בין שני מותגים. לצערי, התגובות רק בלבלו אותי יותר. שלל אופציות חדשות, דעות לכאן או לכאן, ניסיון לשכנע לבחור נכון ואני תקוע באמצע, יותר מבולבל מנקודת ההתחלה. הרגשתי קצת בדרך ללא מוצא. עוד שניה התפריט יגיע במייל, ואין לי מכשיר שיטחן את הפשתן, רק המחשבות נטחנות בנתיים. איך מתמודדים עכשיו עם עודף המידע?
לצאת מהלופ
אני בן אדם שקל מאוד לשכנע אותו. כמעט כל טיעון שיציגו בפני ישמע לי הגיוני לחלוטין. אתמול כבר דמיינתי את עצמי רוכש את כל סוגי המכשירים בשוק רק כי לא ממש מצליח להחליט. בסוף החלטתי. כי קיבלתי על הראש. קצת מאמא ובעיקר מהפסיכולוג. הרגשתי שאני נכנס באין כניסה, עד שהם הוציאו אותי מהלופ שהכנסתי את עצמי אליו. זה גרם לי לחשוב אולי אני צריך שידחקו אותי לפינה כדי לעשות צעד? או אולי מספיקה דחיפה קטנה?
בסופו של דבר ההחלטות מאלצות אותי לרוב להתמודד, וזה לא הדבר הכי כיף בעולם. זה דורש מלא אנרגיה, השקעה וגם קבלה עצמית וסביבתית. שלא לדבר על ההתשה הנפשית בניתוח כל החלטה אחרי, שמלווה לעיתים בביקורת עצמית נוקבת. בתוך הראש שלי עכשיו יש טבלת אקסל שיצאה משליטה מרוב הניתוחים העצמיים. אתמול, כשהתלבטתי על מה להמשיך לכתוב במהלך הנסיעה לדיקור, הרגשתי את העיניים שלי נעצמות. לאט לאט המחשבה התרוקנה, ושקעתי למעין נמנום מבורך. אולי זו בריחה? חוסר רצון להתמודד? או אולי סתם עייפות החומר? למזלי התעוררתי בתחנה הנכונה.
לשחרר זה לא אומר לאבד שליטה
לפעמים אני מרגיש שאני יותר מידי בשליטה. תמיד בערנות מוגברת. אובר מודעות שקשורה גם לרגישות יתר שלי לסביבה. מתקשה לקבל את העובדה שלא הכל הולך לפי התכנון, ולפעמים דברים יוצאים קצת אחרת. כנראה שהפחד מלשחרר מונע ממני לבחור.
ואולי בכלל לא חייבים לבחור? אולי יש החלטות שלא צריך לקבל? הלוואי וזה היה ככה. אבל אנחנו חיים בעולם שמלמדים אותנו מהילדות שצריך לקחת החלטות. או זה או זה. או ימני או שמאלני. או שאתה שחור או לבן.
שנים הייתי שחור. בחולצות, בהרגשה, בגישה. פסימי בהגדרה עם כל המאפיינים. רק לאחרונה התחלתי לחבב את הצבע האפור. צבע ביניים, ניטרלי, קצת דהוי, איפשהו באמצע. זה בטח קשור לבחירה ללכת במרכז השביל ומיום ליום אוהב אותו יותר.
אני מנסה לתרגל את העניין, להפסיק להתלבט כל כך ולהתחיל לשחרר. המטפל ההוליסטי שלי אומר לי תמיד בדיקור ״לשחרר זה לא אומר לאבד שליטה״. והחלטתי שהגיע הזמן. לשחרר את הפחדים, החששות, ההתלבטויות ולקחת אחריות. נכון, זה מאיים, מפחיד והתוצאות יכולות להיות הרסניות או לא הכי נעימות, אבל אין ברירה. אי אפשר לשבת כל הזמן על הגדר. אם לא מחליטים, אז לא מתקדמים. והגיע הזמן להתקדם. גם אם זה אומר לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם הכל. עכשיו רק נשאר להחליט עם מה מתחילים. התלבטות קשה.
עמית אתה מלך פשוט ❤
אפור זה נהדר!
ואני תמיד אומרת, דרך האמצע היא ה-דרך. לא כי מתלבטים בינה לבין דברים אחרים, אלא כי היא הנורמלית.
ראשית, שאפו על החולצות האפורות ( אבל לירן חולצה אפורה מאוד כועס על הפלגיאט). בפוסט הבא; " כיצד למדתי להשתחרר וללבוש חולצות כתומות".
קח מכתש, קח עלי ובוא איתי אל הגליל. כולה לטחון פשתן. הכי כיף במכתש ועלי.
אני הרוסה עליך. כבר אמרתי?
שוב, כתבת ממש יפה!
אז במה בחרת בסוף? במטחנה או בשייקר?
אני לא חושבת שאפשר להפסיק לבחור
הבחירה נמצאת שם בכל רגע קטן בחיים
אבל כן אפשר לשנן כמה משפטי מנטרה שעוזרים יותר לכוון אותך בבחירה…
המשך בשיחה פרטית ❤️