״אל תשאלי״. כתבתי לידידה שלי בווצאפ.
״מה עכשיו? עוד פעם ברלין?״ שאלה עם אימוג'י של מטוס.
״כן״, השבתי עם אימוג'י נבוך. ״זה גדול ממני״.
קשה לי להסביר מה יש בעיר הזאת שמושך אותי אליה כל פעם. תחושה של חופש אמיתי? התחבורה הציבורית המושלמת? קניות ללא הפסקה? הדונר הסודי והמושלם ביקום? סוכריות גומי בשלל צבעים? כנראה שהכל ביחד ואפילו יותר.
לפני חודשיים וחצי חזרתי מהביקור השביעי שלי בעיר. אחת החברות הכי טובות שלי עברה לשם לפני כמה שנים, ומאז כמעט כל שנה משתדל לקפוץ לבקר אותה וגם את כל המקומות האהובים עלי. שער ברנדרבורג, תחנת סאביניפלאץ שאין ביקור בלי עצירה שם, טיגר (על שלל סניפי הרשת), וכמובן הלידל, פני, DM, אדקה ורוזמן.
אחד מתחביביי בעיר הוא לנסוע ברכבות. יכול להעביר ימים שלמים בהקשבה לכרוז שמבקש לצאת מצד ימין ופעם משמאל, משנן את שמות התחנות ונהנה מהנוף המשתנה מחלונה של האס באן, הרכבת העילית. יש משהו בנוף הזה, יש שיגידו מכוער, אפור וקר, שגורם לי לרצות להיעלם בו.
תחושה של בית
סבתא שלי מצד אבא, זכרונה לברכה, נולדה בברלין, ובגיל קטן עלתה לארץ. הם גרו ברחוב קטן ליד אלכסנדרפלאץ שנמחק במלחמת העולם השנייה. בכל ביקור אני מקפיד להגיע לשם, כדי להרגיש קצת תחושה של בית. לפני חצי שנה היא נפטרה, והביקור האחרון בכיכר היה עוצמתי במיוחד. ישבתי על ספסל בקור מקפיא והסתכלתי לשמיים. עברו מאות אנשים לידי, אבל הייתי לבד והרגשתי אותה יותר מתמיד.
אולי זה מסביר את החיבור שלי למקום, הקשר לסבתא, לשורשים, למשפחה. אני חושב בתקופה האחרונה יותר מידי על הגירה, מעבר והתחלה חדשה במקום חדש. אבל זה נשאר כרגע בגדר חלומות. נכון שעכשיו זה הזמן המושלם, אין לי יותר מידי מחויבויות בחיים, עדיין לא נשוי ועם משפחה ואם לא עכשיו אז מתי. אבל משהו בפנים עוצר אותי. פחד מהתמודדות עם שינוי קיצוני, המרחק מהמשפחה ומאמא, ומה אעשה שם בלי דרכון או שפה?
ברלין בשבילי היא בעיקר חופש, התנתקות מהיומיום ובריחה למקום בו אפשר לקנות עד בלי די, לטייל ולנוח. בעיקר נפשית, כי טיול אורבני הוא ממש לא בטן גב. צריך להספיק לראות, לנסוע, לקנות, לאכול, לגלות. ואם אעבור לשם אצטרך לעבוד, להיות בשגרה ואני רק רוצה להיות בחופש. עזבו אותי מעבודה עכשיו.
בפעם הראשונה שטסתי לשם הגעתי לעיר ללא הכנה מוקדמת. לא ידעתי כלום, לאן הולכים, מה נראה, מה יש לעשות. נסעתי עם אמא שלי ואחותי ונפגשנו כל יום עם החברה הטובה, שבדיוק עברה לשם, וסמכתי עליה שתוביל. זה הרגיש לי מוזר ברמות לא להיות בשליטה, וללכת באיזשהו מקום אל הלא נודע. באותו טיול התאהבתי בעיר ובמיוחד בסאביניפלאץ, אזור המלון בו ישנו. כשהמילה ברלין נזרקת לחלל האוויר זה המקום הראשון שעדיין עולה לי בראש.
חופש אמיתי
חברה טובה אחרת נמצאת עכשיו בביקור בעיר. נפגשנו לא מזמן בבית קפה ביפו, והכנתי לה ולבן זוגה מסלול מפורט עם הוראות הגעה ממקום למקום. כמעט כל חבריי שנוסעים בפעם הראשונה או שנייה מבקשים טיפים, המלצות ורעיונות לבילוי. אני לא מסוגל לסכם בנקודות, אז כל אחד מהם מקבל תוכנית מסודרת מותאמת אישית, עם הצעות למסלול שמשלב את מה שחובה לראות יחד עם מה שאוהב לעשות. כי ככה אני, או שעושה באהבה או שלא עושה בכלל.
ועכשיו היא שם, וגם אני איתה. לפחות בהרגשה. היא מסמסת, מתייעצת ושואלת שאלות כי הכרחתי אותה. כי ככה מרגיש שאני מטייל ברחובות, יושב בתחנה האהובה עלי וממתין לרכבת שרק תיקח אותי הלאה. לפעמים כשאני מתגעגע אני פותח את המפה של העיר, עובר בין האזורים ומדמיין שהולך לאיבוד בין הסימטאות.
הפסיכולוג שלי החליט שאני צריך להפסיק לטוס לשם. "יש עוד הרבה מקומות שעדיין לא ביקרת בהם והגיע הזמן לגוון", הוא מקפיד לחזור על הנושא בכל פגישה. מסכים שיש מקומות חדשים לגלות, אך יש משהו נעים ומרגיע לחזור למקומות מוכרים. באחד מהביקורים הקודמים הלכתי ברחוב והדמעות זלגו מעצמן מאושר. תחושה של פורקן אמיתי, אופוריה בהתגלמותה. לפעמים אני מתגעגע לתחושה הזו, ותוהה אם ארגיש אותה שוב.
לפני שבועיים הדיאטנית שלי פיצלה לי את האימונים במכון, והחליטה שאני צריך לעשות את האירובי אחרי הצהריים. אני חייל טוב, ועושה לרוב מה שאומרים לי. החלטתי לגוון ויצאתי מהמכון להליכה בטיילת שמאחורי רדינג. ושם, מול הים, המטוסים שממריאים ונוחתים מעלי והאנשים שרצים מסביב, עלתה בי פתאום אותה תחושה שחוויתי בברלין. וממרחק של מאות קילומטרים, הרגשתי שמטייל באותו רחוב והתגעגעתי. לחנות המושלמת בפינה, לריח של הפרעצל באוויר, אבל בעיקר לעצמי. כי אני הכי טוב שלי כשאני בחופש, גם אם זה בתל אביב.
אתה כותב את עצמך כל כך יפה, פשוט, ברור; ומקרב את הקורא אליך באופן מרגש ומדוייק.
אולי אני קוראת משוחדת מהכירות אישית,
ואני לא מסכימה עם הפסיכולוג שלך! אם ברלין היא בית לנפש שלך ושם אתה מרגיש את עצמך באמת – אז אתה צריך לחזור לשל ולפגוש את עצמך שוב ושוב.
ואז להמשיך לעוד מקום ((:
תמונות מקסימות!